לרומניה היסטוריה מעניינת שלא הרבה תיירים מודעים לה.

זו הסיבה שהחלטנו לכתוב מאמר אודות תולדות משפחת המלוכה הרומנית, שהמקור שלה – שושלת הוהנזולרן-זיגמרינגן.
רומניה הייתה מלוכה חוקתית משנת 1881 עד 1947, אז הוכרזה רומניה כ "הרפובליקה הסוציאליסטית".

קרול הראשון , המלך הראשון של רומניה – נולד 20 באפריל 1839 , נפטר 10 באוקטובר 1914
ב- 23 בפברואר 1866 אולץ אלכסנדרו יון קוזה, נסיך מולדביה וואלאכיה, לוותר על השלטון על ידי הקונסרבטיבים והליברלים הרדיקליים.
באותה העת הוכרה רומניה כנסיכות ובוקרשט הייתה בירתה.
האירוע המרכזי הזה אילץ את הפוליטיקאים הרומנים להתחיל לחפש מישהו שיחליף את אלכסנדרו יון קוזה.
הליברלים והשמרנים החליטו שכדי לשמור על יציבותה ואחדות המדינה שהוקמה בשנת 1859, הם צריכים להביא נסיך זר.
הם נסעו לגרמניה שם קרול, בנו של הנסיך קארל אנטון קרול מהוזנולרן-זיגמרינגן, מקבל את הצעתם להפוך לנסיך של רומניה.
החלטה זו נתמכה על ידי צרפת וגם על ידי מלך פרוסיה.
קרול הגיע לבוקרשט ב -10 במאי 1866, שהפך ליום הלאומי של רומניה בין השנים 1866-1916 ל- 1918-1947.
מכיוון שקרול היה זר וגרמני, לא כולם חיבבו אותו. עם זאת, ניתן לציין כמה דברים עיקריים שהוא עשה למען המדינה :
ההישגים הגדולים ביותר שלו היו קו הרכבת המחבר בין פיטשט וקרנווודה, מעל בורקאה והדנובה, בניית מערכת רכבת שלמה, הקמת בנקים לאשראי חקלאי,

הוא הגדיל את הצבא ושדרג אותו, בנה בתי ספר, כנסיות ואחוזות מלוכה.
רומניה ניצחה את מלחמת העצמאות נגד האימפריה העות'מאנית בשנת 1877 והנסיך קרול הראשון מילא תפקיד מכריע בהבסת הטורקים מכיוון שהיה מפקד הכוחות.
לאחר שרומניה קיבלה את עצמאותה, הוכרזה אוטומטית על ממלכה בשנת 1881 וקרול הראשון הפך למלך הראשון של רומניה.
שלטונו נמשך 48 שנים, הארוך ביותר בתולדות רומניה. הוא נפטר בשנת 1914.
קרול היה נשוי לאליזבת מ -וויד שהפכה למלכה. היא נודעה גם בשמה הספרותי כרמן סילבה. נולדה להם רק ילדה אחת, בת, שנפטרה לפני שמלאו לה ארבע.
מכיוון שלא נולד להם בן, היה צורך לקבוע את רצף כס המלכות על ידי בחירת מישהו ממשפחתו של קרול.
לליאופולד מהוזנולרן-זיגמרינגן, אחיו של קרול, נולדו שלושה בנים: וילהלם, פרדיננד וקרל.
קרל ווילהילם ויתרו על זכויות הירושה שלהם על כס המלוכה, פרדיננד, אחיינו של המלך קרול הראשון, הפך ליורש העצר.
הוא היה נשוי לנסיכה הבריטית מריה מ-אדינבורו, נכדתה של המלכה ויקטוריה, והיו לו 6 ילדים : קרול, ניקולה, אליזבט, מריה, אילנה ומירצ'ה.

פרדיננד הראשון , המלך השני של רומניה – נולד 24 באוגוסט 1865 , נפטר – 20 ביולי 1927
שלטונו של פרדיננד החל ממש בתחילת מלחמת העולם הראשונה, תקופה שהייתה בעייתית עבור רומניה. חודשיים בלבד לפני שהמלך קרול הראשון נפטר,

הוא הצהיר שהוא היה רוצה שרומניה תפתח במלחמה לצידה של גרמניה.
לרומנים הייתה ברית שהוקמה על ידי הרפובליקה הצרפתית, האימפריה הבריטית והאימפריה הרוסית, קרול נאלץ לקבל את דרך הניטרליות.
עם זאת, זה היה רק פתרון זמני. רומניה עדיין נאלצה להצטרף לצד, בדרך זו או אחרת.
פרדיננד היה תחת לחץ לא רק של אזרחי רומניה, אלא גם תחת לחץ של אשתו. מריה שהייתה תומכת פעילה בברית. בקיץ 1916 הוא מכריז מלחמה על גרמניה ומחליט להצטרף למעצמות בעלות הברית.
רומניה איבדה הרבה אנשים במהלך המלחמה מכיוון שלצבא לא הייתה אסטרטגיה איתנה. עד 1917, הטריטוריה היחידה שנותרה להם להגן הייתה אזור מולדביה.
בסוף מלחמת העולם הראשונה רומניה הפכה לרומניה הגדולה על ידי התאגדות עם טרנסילבניה, בוקובינה ובסרביה, וזו הייתה תוצאה שלא רבים האמינו שיכולה לקרות. הכל היה בגלל הסכם ורסאי.
ב-15 באוקטובר 1922 הוכתר פרדיננד למלך ומריה למלכת רומניה הגדולה באופן רשמי בטקס מרשים שנערך באלבה יוליה שבמחוז אלבה בטרנסילבניה.
אף שתואר כ"אדם חלש" נחשב פרדיננד הראשון כמלך החשוב ביותר ברומניה, שאיחד את רומניה הגדולה ובניגוד למלך קרול הראשון אהב את רומניה ואת העם הרומני בכל ליבו.

בין השנים – 1927 ל 1930
בנו, קרול, ויתר על המלוכה ועזב את רומניה, לכן לאחר מות פרדיננד בשנת 1927 הומלך נכדו, הבן של קרול, מיכאי הראשון.

מיכאי היה עדיין ילד – בן 6 – ולכן מונתה מועצה מייעצת, בהנהגת דודו ניקולאה בראנה (אחיו של קרול), שפעלה בשמו. כעבור שלוש שנים חזר אביו קרול לרומניה, הדיח את בנו והוכתר למלך בשם קרול השני.
לקרול השני, בנו של פרדיננד, הייתה ההיסטוריה השנויה ביותר במחלוקת במשפחת המלוכה הרומנית.
קרול התחתן בסתר עם זיזי למברינו, אך הנישואין בוטלו על ידי בית המשפט העליון הרומני. לאחר מכן, לחצו עליו להתחתן עם הנסיכה היוונית אלנה, שילדה את בנם – מיכאי.
קרול השני ויתר על כס המלוכה בגלל פילגשו אלנה לופסקו ( מוצא יהודי ), איתה ניהל רומן בשנות העשרים. בשנת 1925 עבר איתה לפריס ובאמצעות החלטת הפרלמנט מיכאי, בנו, הופך ליורש העצר.
מיכאי הפך למלך רומניה כשהיה בן שש לאחר מות פרדיננד , שלטונו הראשון נמשך 3 שנים.

קרול השני, המלך השלישי של רומניה – נולד 15 באוקטובר 1893 , נפטר 4 באפריל 1953
מכיוון שמיכאי היה ילד באותה תקופה, החוק קבע שצריכה להיות מועצה מייעצת כדי לשלוט במדינה. המועצה הוקמה על ידי הנסיך ניקולאה בראנה (אחיו של קרול השני), הפטריארך מירון כריסטיא והנשיא הראשון של בית המשפט הגבוה לצדק, ג'ורג'ה בוזדואן.
קרול השני חזר לרומניה בשנת 1930 בהתערבות כמה פוליטיקאים שלחצו עליו לחזור ולהיפרד מפילגשו.
ב- 8 ביוני 1930 מוכרז קרול השני למלך ואשתו אלנה למלכה.
בתקופת שלטונו של קרול השני הגיעה רומניה להתפתחות הכלכלית הגבוהה ביותר שלה.
קרול השני ניסה להשפיע על החיים הפוליטיים של רומניה, תוך כדי מניפולציה של המפלגות הקיימות. הוא לא ניתק את יחסיו עם פילגשו, ונרמז, על רקע המוצא היהודי של הוריה הנוצרים,

בעיקר על ידי התנועה הלגיונרית, שהמלך הוא משרת היהודים. כדי לדכא את האופוזיציה, ביטל קרול ב 1938 את המפלגות הקיימות והקים ממשלה אנטישמית עם אוריינטציה פשיסטית.
בתקופתו נשללה אזרחותם של כשליש מיהודי רומניה והחל מסע של ניצול, אפליה ושוד כלכלי של היהודים כפרטים וכקהילות. לאחר האולטימטום הסובייטי, שאילץ את רומניה לצאת מבסרביה,

ותכתיב וינה, שאילץ את רומניה לצאת מצפון טרנסילבניה ומהקדרילטר (חבל ארץ בצפון מזרח בולגריה ) דעת הקהל הרומנית הייתה נסערת מאוד וכדי להרגיעה

הזמין קרול את הגנרל יון אנטונסקו להרכיב את הממשלה. בלחצו של אנטונסקו ובשל דעת הקהל הודיע המלך קרול השני בספטמבר 1940 על ויתור על המלוכה לטובת בנו, מיכאי.

הוא נסע לפורטוגל עם פילגשו והם התחתנו ב 1949.

שלטונו השני של מיכאי הראשון המלך הרביעי של רומניה – נולד 25 באוקטובר 1921 , נפטר 5 בדצמבר 2017
מיכאי נקרא על שמו של מיכאי האמיץ, גיבור לאומי רומני.
מיכאי נולד בסינאיה, בארמון פלישור ( הארמון נשרף בשנת 1932 ושופץ מחדש וכיום הינו אחד מהמבנים בכניסה למתחם המלכותי ) כבנם של קרול השני, מלך רומניה והנסיכה אלנה,

אחותו של פאולוס, מלך יוון. מיכאי היה הנכד של הנכד של המלכה ויקטוריה ובן דוד מדרגה שלישית של אליזבת השנייה.
הוא היה אז בן 19 וביום הראשון הוא חתם על צו אשר ייתן לגנרל יון אנטונסקו את מלוא הכוחות לשלוט במדינה. כפי שצוין קודם לכן,

המלך נאלץ להגיע לבגרות בהשכלה לא רק בגיל, כדי להיות מעורב בעניינים הפוליטיים.
כמו כן, אנטונסקו האמין שמיכאי לא היה מנוסה מספיק בכדי לקבל החלטות בזמן מלחמה, וזו הסיבה שהוא החליט להשתלט.
בשנת 1941 הכריזה רומניה מלחמה על ברית המועצות להחזרת בסרביה וחבירה לנאצים.
בשנת 1944, המלך מיכאי הראשון פעל לעשות שלום עם בעלות הברית מכיוון שהכיבוש הסובייטי הפך בלתי נמנע והנאצים החלו לסגת ולאבד את הצלחתם במערכה הצבאית.
הוא ביצע הפיכה נגד אנטונסקו, שהובילה למעצרו של הגנרל. למרות שמיכאי ניסה להחזיר שלטון דמוקרטי ברומניה, הוא לא היה מסוגל לעשות זאת מכיוון שלמפלגה הקומוניסטית הייתה נוכחות חזקה יותר.
במרץ 1945 נאלץ מיכאי בלחץ הסובייטים למנות את פטרו גרוזה הקומוניסטי לראש ממשלת רומניה, ולהקמת ממשלה פרו-סובייטית שקיבלה הוראות מברית המועצות.

על אף ניסיונותיו של מיכאי להתנגד להשתלטות הקומוניסטית על המדינה (ניסיונות כגון השביתה המלכותית), בסופו של דבר תפסו הקומוניסטים את השלטון במדינה.
בנובמבר 1947 הוא נסע ללונדון לחתונה של אליזבת ופיליפ, שם גם פגש את אשתו, הנסיכה אנה מבורבון-פארמה. הציעו לו מקלט, אך הוא סירב ולכן חזר לרומניה.
ב -30 בדצמבר 1947 זימן אותו פטרו גרוזה לבוקרשט. כשהגיע לארמון אליזבתה בבוקרשט הוקף על ידי חיילים בהנהגת פטרו גרוזה ומנהיג המפלגה הקומוניסטית ג'ורג'ה ג'ורג'יו-דז' (הנשיא הראשון בתקופת השלטון הקומוניסטי).
הקומוניסטים שמו אקדח לראשו וגם איימו כי אלף סטודנטים שהיו בכלא הולכים למות אם הוא לא יוותר על המלוכה ויעזוב את המדינה. במידה ולא יעשה זאת ויעשו מרחץ דמים.
מיכאי נאלץ לוותר על כסאו, וב-3 בינואר 1948 עזב את רומניה ורוב נכסיו הולאמו. זמן קצר לאחר שעזב מיכאי את רומניה, בוטלה אזרחותו הרומנית ונאסר עליו לבקר במדינה.
ב-10 ביוני 1948 התחתן מיכאי עם אנה, נסיכת בורבון-פארמה, בתם של רנה, נסיך בורבון-פארמה ומרגרט, נסיכת דנמרק. בתחילה התגוררו בני הזוג בפירנצה, איטליה,

לאחר מכן עברו ללוזאן, שווייץ, משם עברו להמפשייר, אנגליה, ולאחר מכן עברו לורסואה, שווייץ, שם גרו כ-45 שנים.
במהלך השנים עבד מיכאי כחקלאי, טייס, יזם וברוקר, ונולדו לו ולאשתו 5 בנות.
בשנת 1990 הוצאו הקומוניסטים מהשלטון והמלך מיכאי הגיע לרומניה לבקר בקבר משפחתו , דבר שנמנע ממנו (מפלגת השלטון בראשות יון אליאסקו חששה מהפופולריות הרבה שרוחש העם הרומני למלך),

הוא נעצר על הכביש המהיר ונאלץ לעזוב את הארץ.
רק בשנת 1997, אמיל קונסטנטינסקו, הנשיא באותה תקופה, מאפשר למיכאי לחזור למדינה בכך שהוא מעניק לו בחזרה אזרחות רומנית.
מיכאי נפטר ב- 5 בדצמבר 2017, בבית מגוריו בשוויץ בגיל 96, והיה המלך האחרון של משפחת המלוכה הרומנית.

מגורי משפחת המלוכה הרומנית
בתי המגורים של משפחת המלוכה לאורך השנים, שהם כיום אטרקציות תיירותיות פופולריות מלאות בהיסטוריה.
• ארמון אליזבת – זהו המעון הרשמי והוא ממוקם בבוקרשט.
• המתחם המלכותי בסינאיה – כולל את ארמון פלש, ארמון פלישור, ארמון פוישור, שטחי מרעה לכבשים ואזור יער גדול.
• ארמון קוטרוצ'ני – כיום משמש כמעונו הרשמי של נשיא רומניה.
• טירת בראן – בשנת 1920 הוא הוענק למלכה מריה על ידי מועצת העיר בראשוב.
• ארמון בלצ'יק – ממוקם בבולגריה וזה היה מעון הקיץ האהוב של המלכה מריה.
בכל האטרקציות הללו מבקרים מדי שנה אלפי תיירים המשתוקקים לראות ולהכיר פרטים נוספים על ההיסטוריה של משפחת המלוכה הרומנית.
אנו מזמינים את כולכם לגלות את המקומות המדהימים הללו על ידי בחירה באחד או יותר המרובים שאנו מציעים. דאגנו לכלול את בתי המגורים המדהימים שהם היו חלק ממשפחת המלוכה.

מקור מידע ותמונות – ויקיפדיה

תמיד זמינים בוואטסאפ – 40767009911+ 

הארמון המלכותי הישן – אחוזת גולסקו (1812–1937)
בין השנים 1812 – 1815 נבנתה אחוזת גולסקו במקום הארמון המלכותי הנוכחי. המבנה היה שייך לדולניק דיניקו גולסקו, אריסטוקרט (בויאר = שליט) בכיר. הבית נבנה בסגנון נאוקלאסי והיו בו 25 חדרים, בית די גדול לבוקרשט של אותה תקופה. בשנת 1837 הפכה אחוזת גולסקו למעונו הרשמי של הנסיך מוואלאכיה – אלכסנדרו גיקה ששלט בתקופה זו. משנת 1859 עד 1866, הנסיך (דומניטור) מנסיכות המאוחדים של וולכיה ומולדביה, אלכסנדרו יון קוזה, השתמש באחוזת גולסקו כמעונו הרשמי.
בפברואר 1866 הוצא יון קוזה מכס השלטון על ידי קואליציה פוליטית של ליברלים ושמרנים והנסיך הגרמני קארל מהוזנולרן-זיגמרינגן (שישלוט כקרול הראשון) הוזמן להיות דומניטור של המדינה , שנקראה אז רשמית בשם רומניה. ב- 10 במאי 1866 הגיע הנסיך קרול לבוקרשט בפעם הראשונה והאריסטוקרטים הציעו לו את אחוזת גולסקו כמקום מגורים במדינה. בתקופת שלטונו הגדיל המלך קרול ה 1 את המבנים באחוזת גולסקו, שלא הייתה מספיק גדולה, ולא עמדה בדרישות לתפקידים מלכותיים רשמיים. לאחר שקיבל את עצמאותו מהאימפריה העותומאנית – בסיום מלחמת טורקיה – רוסיה, רומניה הוכרזה כממלכה בשנת 1881, כאשר האחוזה משמשת כארמון המלכותי.
בשנת 1926, שריפה הרסה את הבניין הראשי של הארמון המלכותי הישן. המשפחה המלכותית השתמשה בארמון קוטרוצ'ני כמקום מגוריהם הרשמי בבוקרשט (קוטרוצ'ני נבנה על ידי המלך קרול הראשון כמגורים עבור הזוג הצעיר פרדיננד ומריה, בתקופת כהונתם כנסיכי הכתר). מכיוון שהיה צורך בשיפוץ מוחלט, נהרסו שרידי הארמון הישן במהלך השחזור הרחב שבוצע בשנים 1936–1937.

הארמון המלכותי החדש (1937–1947)
הארמון המלכותי החדש, כפי שהוא נראה כיום, הוקם בשנים 1936–1937 תחת פיקוח ישיר של המלכה מארי ובנה המלך קרול השני. אדריכל הבניין היה ניקולה ננצ'ולסקו. במהלך מלחמת העולם השנייה תוכנן בנייה מחודשת של מקום הארמון במטרה להדגיש את המונומנטליות המלאה של הארמון המלכותי, אך פרויקט אדריכלי זה מעולם לא הושלם.
עד 24 באוגוסט 1944, הייתה מאחורי הארמון המלכותי וילה, שנקראה קאסה נואו ("הבית החדש"), במקום בו בנוי היום אולם הקונצרטים סלה פאלאטולוי. זה היה הבית בו התגוררה למעשה המשפחה המלכותית, שכן הארמון המלכותי החדש הכיל בעיקר חללים גדולים רשמיים. בין קאסה נואו לארמון הייתה סמטה, המחייבת את המבקרים לצאת החוצה כאשר הם עוברים מאחד לשני. בווילה זו אירע מעצרו של מרשל יון אנטונסקו בשעות אחר הצהריים של 23 באוגוסט 1944, במהלך ההפיכה בהנהגת המלך מיכאל שהפיל את המשטר הפרו-נאצי של יון אנטונסקו והביא לכך שרומניה חברה לבעלות הברית. למחרת, הפצצת תגמול שביצע הלופטוואפה הגרמני, הרסה לחלוטין את קאסה נואו וגרמה נזקים כבדים לארמון המלכותי.
לאחר 24 באוגוסט 1944, כאשר הארמון המלכותי נהרס על ידי ההפצצה הגרמנית, וארמון קוטרוצ'ני עדיין לא שוקם לאחר רעידת האדמה הרת אסון ב- 10 בנובמבר 1940, המלך מיכאל ביקש מדודתו, הנסיכה אליזבטה מרומניה, להשתמש בווילה שלה בפארק הרסטראו (כיום ידוע כארמון אליזבטה). ארמון אליזבטה ישמש כמקום מגוריו של משפחת המלוכה עד שנת 1947, אז אילץ השלטון הקומוניסטי את מיכאל הראשון לעזוב את רומניה לגלות.
הארמון המלכותי משמש כיום כמוזיאון הלאומי לאומנות של רומניה.

מצורפות תמונות של האחוזה הישנה + קאסה נואו + מראה כללי של האזור באותם ימים.

בכל האטרקציות הללו מבקרים מדי שנה אלפי תיירים המשתוקקים לראות ולהכיר פרטים נוספים על ההיסטוריה של משפחת המלוכה הרומנית.
אנו מזמינים את כולכם לגלות את המקומות המדהימים הללו על ידי בחירה באחד או יותר המרובים שאנו מציעים. דאגנו לכלול את בתי המגורים המדהימים שהם היו חלק ממשפחת המלוכה.

מקור מידע ותמונות – ויקיפדיה

תמיד זמינים בוואטסאפ – 40767009911+ 

ארמון CEC בנק – אנדרטה מלאת היסטוריה וסגנון 

בוקרשט בתקופת "פריז הקטנה" היא חלק מההיסטוריה היפה של רומניה, שיזכיר לנו לעד ולתמיד, באמצעות הבניינים המרשימים שלה, את הארכיטקטורה של אותה תקופה,

שהמלוכה הייתה הסמל שתחתיו נבנתה רומניה המודרנית ומתחתיה "סובלת" פיצוץ תרבותי. נחשבת לעיר ניגודים ושערוריות בתקופה שלפני המלחמה ובין המלחמות,

אולם בוקרשט מצליחה להפוך לתמונה ייחודית בעיצוב אירופה, המוגדרת על ידי תערובת של תרבויות. אבל יצירה מקורית בפני עצמה.

מה שהשאיר מורשת מהעבר הם המבנים שהפכו לסמלים אדריכליים, הרחובות, שכונות העוני שעדיין נושאות ריח של לבנים ישנות וההיסטוריה הכתובה.

כל הסמלים הללו של "פריז הקטנה" הפכו לאטרקציות תיירותיות אמיתיות כיום. זה כאילו שבכל פעם שאתה חוצה את רחוב קאלה ויקטוריי אתה עדיין יכול להרגיש

את האוויר שבין המלחמות שעדיין מסתתר במי יודע אילו פינות. כל ארמון, בניין ורחוב הפכו כעת לסמלים לאומיים המשמרים היסטוריה אחת בכל פיסת אבן המונחת.

ההיסטוריה של ארמון ה – CEC  סיפור המקום :

בית ההפקדות והמשלוחים, בקיצור  CEC, הופיע לאחר שהאליטות הפוליטיות, האינטלקטואליות והכלכליות של תקופת אלכסנדרו יואן קוזה הבינו שיש צורך במוסד שייצב ויסדר את כספי המדינה הרומנית החדשה. הוקם בעקבות איחוד הנסיכות בשנת 1859.

כמוסד פיננסי הוקם ה- CEC בשנת 1864, על פי צו שהוצא  ב- 24 בנובמבר. CEC הוא גם מוסד האשראי הציבורי הראשון ברומניה. מי שניסח את החוק היה שר האוצר, ניקולה רוזטי-בלנסקו,

שמו הראשוני של מוסד זה היה בית ההפקדות והמשלוחים (CDC).  השם שאנו מכירים היום הופיע מאוחר יותר בשנת 1932, כאשר מוסד זה נקרא הבית הלאומי לחיסכון ובדיקות דואר.

ארמון בית ההפקדות, המשלוחים והכלכלה – C.E.C,  הוא אחד מהסמלים האדריכליים הללו של "פריז הקטנה" שנותרה כיום ציון דרך לזהותה של בוקרשט אז והיום.

נראה שהארכיטקטורה המרשימה והעיצוב האקלקטי של הבניין מדברים בעד עצמם על התקופה בה חצתה רומניה את המאה ה- 19. מעבר למבנה המרשים, יש סיפור פרדוקסלי של המקום. במקום בו הוא יושב כיום,

ניצב אחד ממקומות התפילה העתיקים והמבוקשים ביותר בוואלכיה, כנסיית המנזר "יוחנן הקדוש הגדול" שנבנתה מימי מיכאל האמיץ, במאה השש עשרה. מקום קטן, עשוי מעץ כמו רוב הבניה בזמן ההוא,

אבל אחרי מספר שנים מתחיל המבנה להתדרדר מבחינת חוזק ועמידות. בשנת 1703 שוחזרה הכנסייה על ידי קונסטנטין ברנקובאנו. הכנסייה החדשה הייתה יפהפייה, כמו רוב המקומות בברנקובנסטי, עם מרפסת עם שלוש קשתות,

על ארבעה עמודים מגולפים בצורה מופלאה. מסביב, בערך בגודל הגן הנוכחי של בית המפקיד, יש פונדק בו התגוררו הסוחרים המפורסמים ביותר עד סוף המאה ה -18. יותר מיופיה, הכנסייה התפרסמה בזכות הנסים שקרו לחולים.

כמובן שגם ההיסטוריה העצובה של כנסייה זו בבוקרשט מתערבת, כך שבשל מחסור בכסף, אדישות וחוסר אהבה לעבר, שלטון המדינה מאפשר לכנסייה להתמוטט. בשנת 1875 נהרס המבנה.

מגלף אבן בשם סנטלנה, גונב את העמודים עם הבירה הפרחונית, הרהיטים, הנרות והסמלים. כל מה שהיה ניתן להציל היה חופה מלכותית עם חופה ששמרה משפחת בלו.

Ienachita Vacarescu –  מחבר ספר הדקדוק הראשון בשפה הרומנית – נקבר בבית העלמין בכנסייה.

בעקבות אירועים אלה שהתרחשו באתר הכנסייה הקטנה, בשנת 1864 הוקם בית המפקדות, המשלוחים והכלכלה. העבודות על המטה החדש החלו בקיץ 1897, עם טקס שנערך ב- 8 ביוני, בו השתתפו משפחת המלוכה,

המלך קרול הראשון והמלכה אליזבת, חברי ממשלת ועדת הוועד. תחילת העבודות נעשתה כעבור שלוש שנים וכפרט מעניין תוכניות הבנייה של ארמון ה- CEC נועדו בתחילה לבניית הפרלמנט הרומני.

האדריכל של ארמון  C.E.C פול גוטרו :

התוכניות לבניין האלגנטי ב- Victoriei 13 שייכות לאדריכל פול גוטרו, כמו גם לעיצוב הפנים, ואת הביצוע ביצע האדריכל הרומני יון סוקולסקו. האחרון היה אדריכל מוכר ברומניה,

בהיותו זה שהניח את יסודות חברת האדריכלים הרומנים ונשיאה, ובשנת 1892 הוא הניח את יסודות בית הספר הראשון לאדריכלות רומנית. סוקולסקו הוא אחד הנציגים הטובים ביותר של האסכולה הרומנית לאדריכלות מודרנית,

תוך שימוש ברפרטואר של צורות האקדמיה הצרפתית הממלאות תפקיד מכונן בהתפתחות האדריכלות הרומנית המודרנית לא רק מבחינה אמנותית, אלא גם מבחינת לידתה של מערכת ייצור אדריכלי מודרני

ואיחוד המקצוע במובן מודרני זה. סגנונו מאופיין בבהירות ומונומנטליות.

בדומה לסוקולסקו, גם פול גוטרו – אדריכל צרפתי, הוא חסיד של האקדמיה הצרפתית בתחום האמנות הצרפתית, סגנון המגדיר את עבודתו, לרוב תוך שימוש באלמנטים ניאו-קלאסיים.

התופעה האדריכלית נשלטת בבירור על ידי המודל הצרפתי, המהווה את ההוכחה המוחשית למשקל המשמעותי שיש לה בהתפתחותה של החברה הרומנית המודרנית.

עבודות בניית ארמון ה- CEC החל ב- 8 ביוני 1897 בפיקוח צמוד של המלך קרול הראשון והמלכה אליזבת, שהניחו את אבן היסוד.

אדריכלות הארמון C.E.C  אנדרטה של ​​אמנות וסגנונות :

הסגנון האדריכלי המאפיין את הבניין הוא אקלקטיות – סגנון המשלב בעבודה יחידה אלמנטים מסגנונות שונים. מונח שהגדיר בצורה מושלמת את המגוון הסגנוני של אדריכלות המאה ה- 19.

בנוסף לסגנון המוגדר היטב, נעשה שימוש בהשפעות מסוימות של הרנסנס. בין האלמנטים הרנסנסיים הללו אנו יכולים לדבר על הצורות הגיאומטריות הברורות המשמשות לסידור הפנים עם פסיפס אבן טבעית

וצורת המעגל המושלמת בה הוגדרה הכיפה המרכזית המסיבית הייתה כבר מזמן הגדולה ביותר במדינה. גם בסגנון הרנסנס, עמודים בסגנון מרוכב שימשו כאלמנט קונסטרוקציה, מדרגות שיש לבנות עם ורידים אפורים,

נברשות מסיביות וציורי קיר. רוב הארמון עשוי מחומרים מקומיים – אבן מלאה ושיש מדוברוגאה. הכיפה הראשית עשויה זכוכית ומתכת והיא הכתר האחרון שמסיים את הבניין המרשים. מרשים בפרופורציות ואלגנטיות,

הבניין כולל כניסה מונומנטלית, המוגדרת על ידי גבול חצי עיגולי, הנתמך על ידי אותם עמודים בסגנון מרוכב. 4 כרכים פינתיים, מעוטרים בפדימנטים של נשק, מכוסים בכיפות בסגנון הרנסנס.

בראש הורכבה קבוצת פסלים המורכבת משני אלוהויות של המיתולוגיה היוונית, פסלי אבן טבעית, היושבים זה מול זה, משמאל – מימין לשעון. זו משמאל מתארת ​​את אל מרקורי, ומימין אלת הפריון והעושר, דמטר.

הפסל אתנאסי קונסטנטינסקו טיפל בקבוצת הפסלים הזו.

עיצוב פנים ארמון ה- CEC :

הוא תוכנן גם על ידי האדריכל פול גוטרו – האולם הגדול עוטר בציור קיר המתאר את אלת המזל המפיצה סחורות לאחר העצמאות, יצירתו של מיכאל סימונידי. הוא גם צייר את תקרת האולם החגיגי בקומה העליונה.

על הקירות הצדדיים היו, עד 1948, דיוקנאותיהם של המלך קרול הראשון, של המלכה אליזבת – שצוירו גם הם על ידי מיכאיל סימונידי, וכן דיוקנאותיהם של המלך פרדיננד הראשון והמלכה מריה – שצוירו על ידי קוסטין פטרסקו.

עם עליית הקומוניסטים לשלטון, הדיוקנאות כוסו בצבע, אך שוחזרו מאוחר יותר באמצעות תיעוד ומחקר מדוקדק של האמן העכשווי ולנטין טנאזה. ככל הנראה החדר המרשים ביותר בארמון הוא "אולם המועצה", ששמר על יעדו כיום.

גובהו 8 מ ', והוא מעוטר בפנלים מגולפים באגוזי דובדבן ובלוחות משי ירוקים עם מוטיבים של ירקות בבד. הגדרות והריצוף סביב הבניין בוצעו בין השנים 1899-1900 על ידי מפעלו של המהנדס V.M. Halaceanu.

הבנייה הסתיימה בשנת 1900 ומאז פעלה ה- CEC בבניין זה ללא שינויים בולטים אחרים. מלבד היופי המונומנטלי של בניין זה, זוהי גם בנייה עמידה וחזקה. היא לא הושפעה מרעידת אדמה כלשהי,

בשנת 1977 רק לכיפה הראשית נגרם נזק מועט עקב רעידת האדמה הקשה שפקדה את אזור בוקרשט, ולא הושפעה מההפצצות האיומות שעליהן נתונה בוקרשט במהלך מלחמת העולם השנייה.

 

כשמטיילים רגלית בבוקרשט מגלים עיר מלאה בחשיבות היסטורית ותרבותית, "פריז הקטנה" שהשתלטה על המרכיבים האדריכליים במערב שרכשה בצורה מקורית מאוד.

רחוב קאלה ויקטוריי הינו ללא ספק אחד החלקים היפים ביותר בבוקרשט שעדיין שומרים על זיכרון העבר בחיים. לאחר שב- 8 באוקטובר 1878 נכנס צבא רומניה לבירה, בעקבות הניצחון במלחמת העצמאות,

עורק זה שכבר בהשראת הניגודים הפריסאים מקבל את השם הזה שהוא נושא עד היום: קאלה ויקטוריי. הבניינים שהוקמו לאורך העורק הם לא אחידים בגודלם ובעלי סגנונות שונים, מה שיוצר רושם פחות יפה מבחינה אורבנית ואדריכלית,

אך הוא הפך לרחוב חשוב לבוקרשט ולהיסטוריה שלה. הבניינים השונים מכאן ואילך הפכו לאטרקציות תיירותיות כעת. ולמרות שאנחנו חושבים שהתרגלנו אליהם, אלה מאיתנו שחיים בבוקרשט, אנחנו מופתעים כאילו יותר ויותר מיופיים ומעצמתם.

מבנים כאלה, כמו ארמון ה- CEC,  הפכו לסמלים של תודעה רומנית משותפת שעברה שינויים עצומים והצליחו להשתלב גם בימינו, בתמונה מודרנית אך כאוטית. הם אינם אלא עדויות לאבולוציה שעמדה על התמזגותה של מדינה מודרנית.

במוזיאון CEC  מוצגים חפצים ייחודיים, חפצי מורשת עדים להתפתחות ההיסטורית והכלכלית של בית החיסכון והשטרות – מסמכים מקוריים של עסקאות פיננסיות בנקאיות בשנותיו הראשונות של הבנק,

מסמכים פיננסיים ואזרחיים מאוסף האוצר של CEC,  מוצרי בנקאות מאז 1880. כספות מתקופת מלחמת העולם השנייה, וכן חומרים לקידום דימוי הבנק לאורך זמן: בולים, מדליות הנצחה, תגים, איורים. לרגל חנוכת המוזיאון,

נערכה תערוכת תצלומים וגלויות "בוקרשט בין השנים 1850-1914, ובה 30 תצלומים מקוריים ו- 100 גלויות השייכות לספריית האקדמיה הרומנית, קבינט הבולים.

המוזיאון פתוח למבקרים – בקומת הקרקע בלבד.

 

מצורפות תמונות מתוך הארמון – באדיבות Pinterest

אנו מזמינים את כולכם לגלות את המקומות המדהימים הללו על ידי בחירה באחד או יותר המרובים שאנו מציעים.

נשמח לקבל מכם רעיונות חדשים כדי שכל אמצעי המדיה שלנו יתנו מענה לביקורים הבאים שלכם בבוקרשט בקרו וכנסו אלינו דרך ה , ב, ב החינמית

או ב ותיהנו מחוויות, תמונות, ומידע על אודותיה של בוקרשט ורומניה הקסומה.

צוות עומד לרשותכם לכל שאלה.

תמיד זמינים בוואטסאפ – 40767009911+

אנו מזמינים את כולכם לגלות עוד פרטים  על ידי בחירה באחד או יותר המרובים שאנו מציעים. 

מקור מידע ותמונות – ויקיפדיה

תמיד זמינים בוואטסאפ – 40767009911+ 

כל אמצעי המדיה שלנו מצורפים בכרטיס הביקור הדיגיטלי שלנו, מוזמנים להצטרף לקהילה שלנו, לעשות לייק, עקוב ולשתף.